חֲדָשׁוֹת

היום החמישי של החודש הירחי החמישי

פסטיבל סירות הדרקון, המכונה גם פסטיבל דואנוו, נחגג ביום החמישי של החודש החמישי על פי לוח השנה הסיני. במשך אלפי שנים, הפסטיבל צוין על ידי אכילת זונג זי (אורז דביק עטוף ליצירת פירמידה באמצעות עלי במבוק או קנים) ותחרויות סירות דרקון.

הפסטיבל ידוע בעיקר בזכות מרוצי סירות הדרקון שלו, במיוחד במחוזות הדרומיים שבהם יש נהרות ואגמים רבים. תחרות זו מנציחה את מותו של צ'ו יואן, כומר ישר שלפי הדיווחים התאבד בטביעה בנהר.

צ'ו היה שר במדינת צ'ו, ששכנה במחוזות חונאן והוביי של ימינו, בתקופת המדינות הלוחמות (475-221 לפנה"ס). הוא היה ישר, נאמן ומוערך מאוד בזכות עצותיו החכמות שהביאו שלום ושגשוג למדינה. עם זאת, כאשר נסיך חסר יושר ומושחת השמיץ את צ'ו, הוא הושפל מתפקידו. כשהבין שהמדינה נמצאת כעת בידי פקידים רעים ומושחתים, צ'ו חטף אבן גדולה וקפץ לנהר מילו ביום החמישי של החודש החמישי. דייגים בקרבת מקום מיהרו לנסות להציל אותו אך לא הצליחו אפילו לחלץ את גופתו. לאחר מכן, המדינה דעכה ובסופו של דבר נכבשה על ידי מדינת צ'ין.

אנשי צ'ו שהתאבלו על מותו של צ'ו זרקו אורז לנהר כדי להאכיל את רוחו בכל שנה ביום החמישי של החודש החמישי. אך שנה אחת, הופיעה רוחו של צ'ו וסיפרה לאבלים שזוחל ענק בנהר גנב את האורז. לאחר מכן, הרוח יעצה להם לעטוף את האורז במשי ולקשור אותו בחמישה חוטים בצבעים שונים לפני השליכו לנהר.

במהלך פסטיבל דואנוו, נאכל פודינג אורז דביק בשם זונג זי כדי לסמל את מנחות האורז לצ'ו. מרכיבים כמו שעועית, זרעי לוטוס, ערמונים, שומן חזיר וחלמון זהוב של ביצת ברווז מלוחה מתווספים לעתים קרובות לאורז הדביק. לאחר מכן עטוף הפודינג בעלי במבוק, נקשר במעין רפיה ומבשל במי מלח במשך שעות.

מרוצי סירות הדרקון מסמלים את הניסיונות הרבים להציל ולחלץ את גופתו של קו. סירת דרקון טיפוסית נעה בין 15 ל-30 מטרים, עם רוחב של כ-1.5 מטרים, ומכילה שני חותרים היושבים זה לצד זה.

ראש דרקון מעץ מחובר לחרטום, וזנב דרקון בירכתיים. דגל המורם על מוט מחובר גם הוא בירכתיים, וגוף הסירה מעוטר בקשקשים אדומים, ירוקים וכחולים עם שוליים זהב. במרכז הסירה נמצא מקדש מקורה שמאחוריו יושבים המתופפים, חובטי הגונגים ונגני המצלות כדי לקבוע את הקצב לחותרים. ישנם גם גברים המוצבים בחרטום כדי להדליק זיקוקים, לזרוק אורז למים ולהעמיד פנים שהם מחפשים את צ'ו. כל הרעש וההלל יוצרים אווירה של עליזות והתרגשות עבור המשתתפים והצופים כאחד. המרוצים נערכים בין שבטים, כפרים וארגונים שונים, והזוכים מקבלים מדליות, דגלים, קנקני יין וארוחות חגיגיות.